לאומי קארד אשראים בע"מ נ' שהאב

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע תובענה וכן בקשה להארכת המועד להגשתה.

באשר לאישור הארכת מועד, טען הנתבע בתצהירו כי האזהרה נמסרה למשרדו ביום 28.1.2010 דרך משרד של שכנו לשעבר עו"ד עלא נסיר, וכי הוא הגיש את ההתנגדות ביום 28.2.2010.

2.עיון בבקשת הביצוע מעלה שהיא נושאת שתי חותמות האחת 28.2.2010 והשנייה 3.3.2010 והדבר מצביע על כך שהייתה הגשה מסוימת ביום 28.2.2010 ועל כן ולנוכח השארת הנושא של הארכת מועד לשיקול דעתי מטעמה של באת כוח התובעת, אני נעתר לבקשה וקובע שההתנגדות הוגשה במועד.

3.ועתה לגוף טענות ההתנגדות, ובכן לטענת המבקש בתצהירו , העסקה שבגינה הוא נתבע על ידי התובעת לא הייתה ולא נבראה, היא לא בוצעה על ידו ואין לו קשר אליה, וכי היא בוצעה על ידי גורם לא מוכר לו ונודע לו על כך מאוחר יותר. לטענת הנתבע בבדיקות נוספות שהוא ערך עם נציגי התובעת, העלה שהתשלומים שולמו למרכז לגבית קנסות ולסלקום.

4.לטענת הנתבע הוא אף פנה למרכז לגבית קנסות כדי להודיע להם כי לא הוא עשה את העסקה וכדי לקבל מהם מידע לגבי מי שביצע את העסקה לפי הפרטים של כרטיס האשראי של הנתבע, אלא שהוא הופנה דווקא לתובעת, אשר משום מה אינה משתפת איתו פעולה בנושא זה וכל רצונה לגבות את הסכום.

5.לטענת הנתבע יש לו הגנה לכאורה טובה כנגד התובענה ומן הראוי לתת לו את יומו בבית המשפט כדי להוכיח טענותיו.

6.הצדדים זומנו לדיון בפני ליום 8.7.2010, כאשר המבקש נחקר על תצהירו והוא חזר על עיקר הדברים כי הוא לא עשה את העסקה והוא חושד שמישהו עשה ושהתובעת משום מה אינה חושפת את פרטי המבצע.

שני הצדדים סיכמו את טענותיהם והם חזרו על הדברים, מצד אחד, ביקש הנתבע לקבל את בקשתו ולתת לו רשות להגן כנגד התביעה, ומאידך, ביקשה התובעת לדחות את בקשת התובע ולראות בהגנתו כהגנת בדים בלבד , ולחלופין ביקשה להתנות מתן רשות בהפקדת סכום התביעה.

7.הלכה פסוקה היא כי הרשות להתגונן תינתן למבקש אם התצהיר יגלה הגנה ולו לכאורה ואף הגנה דחוקה הראויה לעמוד לדיון ושיש בה כדי להדוף את התביעה , (ראה ע"א 218/66 חביה ואחרים נגד גליק, פ"ד כ (4 ) 63-67).

עוד נפסק כי בהליכי ביניים כגון בקשת רשות להתגונן אין מקום לבירור טענות והגנות לגופן, והדיון מצטמצם לשאלה אחת ויחידה והיא זו: האם הצליח המבקש לשכנע את השופט בקיומה של הגנה לכאורה הראויה להיות מוכרעת בדיון רגיל ? (ראה דוד בר אופיר , "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה"ש, מהדורה שמינית עמודים 205-206).

במקרה זה נשאלת השאלה, אם הטענה שהעלה הנתבע בתצהירו ובפני מהווה טענת הגנה לכאורה הראויה לדיון.

8.לאחר עיון בבקשה, בתצהיר ובפרוטוקול הדיון, הגעתי לכלל מסקנה שטענת הנתבע שהועלתה בתצהיר כאילו לא קיבל תמורה בעד החיוב שנעשה אצל התובעת לכרטיס האשראי שלו,לא נסתרה בחקירה נגדית כאשר טענה זו בעיני היא טענת הגנה קלסית המזכה ברשות להתגונן, אם כי יש לתת את הדעת לטענת התובעת כי הנתבע חרג מתנאי ההתקשרות עם התובעת בזה שהוא העביר את הכרטיס לשימושם של אחרים, ואשר בשל כך לטענתה אין התובעת אחראית על השימוש שנעשה בכרטיס, ונראה לי שהדבר הזה ואשר הנתבע הודה במהלך חקירתו שאכן הוא העביר את הכרטיס לשימושם של אחרים, גם אם מדובר בבני משפחה או מתמחה ממשרדו, הרי זה פוגם בהגנתו, אך לא עד כדי הפיכתה להגנת בדים.

בהתחשב במסקנה זו, אני מתנה את מתן הרשות להתגונן בהשלמת העירבון שהוריתי עליו לכדי סך של 3,000 ₪. על כן יהיה על הנתבע להפקיד סכום נוסף של 1,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד קבלתו העתק החלטה זו. ראוי לציין שהעירבון בסך של 2,000 ₪, הנתבע כבר הפקיד היווה תנאי לעיכוב הליכים מכיוון שההתנגדות לא הוגשה במועד, אלא לאחר שהגעתי למסקנה שההתנגדות הוגשה במועד, עיכוב הליכים אינו מותנה יותר בהפקדה, והעירבון של 2,000 ₪ יחד עם 1,000 ₪ הנוספים ישמשו כעירבון בתיק בהתאם להחלטה זו.

היה והעירבון לא יושלם, תדחה מאליה הבקשה לרשות להתגונן וההליכים לביצוע התובענה ימשכו כסדרם.

כמובן לאחר שהנתבע יפקיד את העירבון שני הצדדים יפעלו בהתאם לתקנה 214 ב'1 והמזכירות תפתח תיק של דיון מהיר בהתאם.

אני פוסק הוצאות הליך זה בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק שיישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומו המלא בפועל, ואשר ישולם בהתאם לתוצאה הסופית בתיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: